בפרק זה אנסה לחקור ולהבין האם ניתן לשמור על פרטיות בעידן האינטרנט. אעשה זאת באמצעות צפיה בסרט הדוקומנטרי "סוף עידן הפרטיות" מאת מיקי חיימוביץ מתוך "המערכת", בתחקיר של נדב בורנשטיין בנושא האזנות של פייסבוק למשתמשיה וכמובן בניתוח המחקר שערכתי בעצמי שמנסה לחקות את הסקר בתחקיר של בורנשטיין.הסרט "סוף עידן הפרטיות" עוסק באופן שבו רובנו משתמשים ברשת ואף משתמשים בה באופן שבו אנו מוסרים פרטים אישיים לרשת ביודעין- בטענה שזוהי הנורמה וכל עוד אין לי מה להסתיר אין שום בעיה למסור פרטים אישיים לרשת. אך האמת היא שתמיד ולכולם יש מה להסתיר כשזה נוגע לפרטים אישיים - כגון נטייה מינית, מצב כלכלי, דעות פוליטיות ומצב רפואי (אמנם כי לא מחייב שאדם יהיה מעוניין להסתיר מידע זה, אך כל אדם בכל מקרה הוא בעל הזכות לפרטיות במרחב האישי שלו) כל זה שייך למידע אישי שהוא אומנם לא תמיד סודי אך ברור שלא נרצה שכל אחד יוכל לדעת אותו או לעשות בו שימוש בלי שנדע על כך. יסוד זה מתערער כאשר למעשה אותם אתרים שאנו עושים בהם שימוש יומ-יומי ומוסרים אליהם פרטים אישיים עושים שימוש בפרטים שלנו כל הזמן. בתחקיר זה נערך ניסוי עם ארבע משפחות מכל רחבי הארץ, במטרה לגלות מה עומק המידע שגוגל ופייסבוק (ענקיות בתחום הרשתות החברתיות) על כולנו אשר משתמשים בהן כל הזמן.בניסוי שאנו עדים לו בסרט, החוקרים הגיעו למידע מאוד אישי על המשתתפים אך ורק דרך החשבונות הווירטואליים שלהם באתרים אלו וזאת מכיוון שהיסטוריית החיפושים והשיחות שלהם באתרים אלו שמורה. כלומר, החוקרים הגיעו לכמות מידע אדירה רק בזכות המידע שאותם משתתפים בעצמם "אישרו" להשתמש בו.... רק שלא היה להם מושג לגבי גודל המורכבות של נתינת "אישור" שכזה לחברות מסחריות...התחקיר שנעשה במערכת "חי בלילה" בדק את אותם "צירופי מקרים" שמוכרים למרבית הגולשים, שבהם פייסבוק מציגה לכם במפתיע מודעה שבמקרה קשורה לשיח אחרון שניהלתם או מזמינה אתכם להציע חברות לאנשים שפגשתם או שוחחתם איתם ולאו דווקא דרך האפליקציות של פייסבוק עצמה, הם אינם "צירופי מקרים" אלא תוצאה של אגירת מידע וציתות לשיחות אישיות.הניסוי שנעשה במערכת כלל דיבור על דברים מסוימים (התעניינות בחופשה, תכנון חתונה) תוך כדי שהאפליקציה של פייסבוק פתוחה בפלאפון, ללא שימוש בהקלטה מלכתחילה בכוונה, המשתתפים לא ביצעו חיפוש ברשת או שיתפו מידע באותו הנושא, אלא רק שוחחו ביניהם פנים מול פנים. הנחקרים בניסוי זה מוצאים תוך דקות פרסומות ופרסומים אחרים בפייסבוק שקשורות לנושאים שעליהם דיברו כאשר האפליקציה הייתה פתוחה.מה שהתחקיר גילה למעשה זה שבעצם פייסבוק "מאזינה" לנו (דבר שהוא בגדר עבירה פלילית), רק שפייסבוק עושה זאת באופן בו אנו "מסכימים" לכך, רק שלא בטוח שביודעין, כיצד? דרך הגישה למיקרופון ולמיקום שלנו דרך הפלאפון, הגדרה שאנו יכולים לשנות בחשבון הפייסבוק שלנו.גם במקרה זה, רשת חברתית מהענקיות בעולם הפרה את הפרטיות שלנו באופן גס ביותר ועשתה בזה שימוש לצרכיה הרווחיים.ביצעתי גם שחזור מעשי למחקרו של נדב בורנשטיין, על מנת שהמחקר ידמה ככל היותר למחקר המקורי ויניב תוצאות אותנטיות ככל האפשר לקחתי קבוצה של 14 משתתפות (במקרה הזה מדובר בקבוצה של מגמת תקשורת כולל אני) ובמשך שבוע ביקשתי מהן שידברו על ה"נשף" הקרב ובא כאשר אין נשף מתוכנן במציאות וזאת על מנת לבדוק האם כשיחפשו בפייסבוק ובגוגל ואף ידברו פיזית ליד הפלאפון כאשר האפליקציה של פייסבוק פתוחה האם יעלו להן פרסומות שקשורות לכל הקשור להתארגנות לנשף סיום- שמלה, תסרוקות, איפור וכדומה.מתוך 14 בנות רק אצל ארבע אכן עלו פרסומות בנושא בעת גלישה בפלאפון, מה שמעיד שהאלגוריתם של זה אכן פועל אך לא בכל המקרים יתאים את הפרסומות לגולש על פי זה. הפרסומות שעלו אצל רובן היו קשורות לאופנה ובעיקר לשמלות, ואצל משתתפת אחת אף עלתה פרסומת של צלם אירועים.מטרת המחקר שמנסה לחקות את המחקר של נדב בורנשטיין היה לבדוק האם אכן ה"שמועות" לגבי ההאזנות של פייסבוק, הענקית בתחום הרשתות החברתיות, בעלת מספר עצום של משתמשים (נאמד במיליארדים), משתמשת בכלי שעצם שימושו עלול להיות כרוך בחריגה מהכללים האתיים האוניברסליים שכן השימוש בפיצ'ר שמאפשר "האזנה" (המיקרופון בפייסבוק) נעשה באופן עקיף, שאומנם ניתן לבטלו אך הוא מופעל מלכתחילה באופן שהמשתמש לא מודע אליו.התוצאות בפועל אכן הפתיעו בכמה מישורים, אצל מספר מועט מתוך המשתתפות במחקר אכן נראה מתאם בין מה שדיברו עליו ליד הפלאפון ובתוך הפלאפון לבין הפרסומות שנחשפו אליהן כפי שהזכרתי לעיל, אך יש לציין שאצל שאר המשתתפות דבר זה לא קרה אף על פי שכן עשו כנדרש למחקר (וגם אצלי היה כך, לא קיבלתי שום פרסומת בנושא אף על פי שאני עורכת המחקר וממש ניסיתי לדבר ככל האפשר על נושא הנשף). הנה כמה מהנספחים של הפרסומות שקיבלו המשתתפות במחקר-
בשני הטקסטים התקשורתיים מצאתי 4 קירטריונים שהיו נראים לי מהותיים למחקר:אחריות הצרכן- יש לדעת כי לנו כ"צרכנים" מוטלת אחריות על עצמנו בכל הקשור לכך, ולהיות מודעים לגבי כל עסקה ורישום שאנו מבצעים ברשת האינטרנט שכן כל אחת כזאת משאירה עקבות דיגיטליים שלנו. למשל, כדי להוציא זאת לפועל, כאשר אנו משתמשים בפלאפון אנו יכולים לשנות הגדרות ולצמצם את את השימוש של אפליקציות בגישה למיקום שלנו, אנו גם יכולים לא למסור את הפרטים של מספר הפלאפון שלנו לרשתות מסוימות ובכך נמנע פרסומים שלהם לנייד שלנו.אני חוזרת ומדגישה את אחריות ה"צרכן" ברשת על מנת לזכור שאנו יכולים לשמור לפחות על חלק רב מהפרטים האישיים שלנו ברשת (דבר זה נחשב קשה במיוחד בזמננו שכן רוב "חיינו" נמצאים במרחב זה, ובמיוחד בחתך גילאים צעיר שכן ידוע כי בציבור הנוער דפוסי שימוש נרחבים מאוד ביחס לדפוסי השימוש בציבור המבוגר יותר) ובכך לצמצם את הפגיעה בפרטיות שלנו.כאשר אנו מנסים להביט בקריטריון זה ובאופן בו הוא בא לידי ביטוי במחקרי, ניתן להגיע למסקנה שאנו בתור משתמשים בפייסבוק וברשתות חברתיות נוספות איננו מודעים לפעילותו של פיצ'ר האזנות זה באפליקציה של פייסבוק שניתן לכבותה, אחריותנו כאן כצרכנים נבונים נכשלת שכן יש בשליטתנו לא להיות חשופים לאלגוריתם זה של פייסבוק.אינטרסים כלכליים- כאשר אנו בוחנים את הסיבה בגללה קיים מלכתחילה שירות DATABASE ברשת האינטרנט אנו מוצאים כי קיים באותו שירות "מכרה זהב" דיגיטלי שכן בעזרת נתוני הDATABASE שנאספים ברשת, חברות יכולות להשתמש בו על מנת לייעד פרסומות שמותאמות באופן ישיר למשתמשים על מנת למכור יותר. יש לזכור שהשימוש ברשתות חברתיות הוא בחינם, ואת הונם הגדול הם עושים מפרסומות אלו - ז"א שרשתות חברתיות אלו נמצאות במרדף תמידי אחר דרכים שיגרמו להם לאסוף יותר פרטים על המשתמשים שלהם על מנת למקסם את מכירת הפרסומות שלהם.בשני הטקסטים התקשורתיים אותם ניתחתי, תחקיר הפרטיות של תכנית המערכת והמחקר של נדב בורנשטיין, מצאתי כי האינטרס הכלכלי הוא זה שמהווה את הסיבה להפעלת האלגוריתמים ה"מאזינים" ברשתות החברתיות, שכן פרסומות הן עסק כלכלי. בכתבה של בורנשטיין, העידו המשתתפים כי קיבלו פרסומות בנושאים המדויקים עליהם דיברו בימים הסמוכים. כמו כן אל אותן התוצאות שהתקבלו במחקר של בורנשטיין התקבלו גם במחקר שלי שעשיתי כי התקשיתי להאמין מלכתחילה שזה באמת אמיתי.מעמד חברתי- יש לראות את הפן הסוציולוגי בנושא זה ולהעמיק בו, אנו רואים שדפוסי השימוש וההתנהגות ברשתות מושפעים בהרבה מהחברה. למשל דבר זהו בא לידי ביטוי בהופעתן ועלייתן של רשתות חברתיות בקרב הציבור, ניתן לראות שעצם קיומו של חשבון "אינסטגרם" למשל הוא בעל חשיבות חברתית רבה, שכן אדם בעל חשבון זה יביע בכך את עצם היותו בתוך החברה, ועצם היותו חלק חשוב בחברה, אדם בעל חשבון כזה ידאג לעדכן את חשבונו לעתים תכופות על מנת שגם שאר האנשים יראו את פעילותו - דבר שמבסס את עצם היותו חלק מהחברה ומעצים את מעמדו החברתי.מסקנה חשובה נוספת היא המסקנה שאנו כיום מוכנים לוותר על הפרטיות שלנו, וזאת על מנת לקבל כרטיס כניסה לחברה כיום שברובה מושפעת מהלך הרוח הטכנולוגי.במחקר הקריטריון שעוסק במעמד החברתי בא לידי ביטוי בכך שהפופולריות של הרשתות החברתיות ושימושן לא יורד בגלל הידיעה של המשתמשים בה שהגלישה בהן עלולה להביא להפרה בפרטיות. לדעתי קריטריון זה כקריטריון קיים בתחקירים אך הוא לא מהווה את עיקר התכלית של התחקירים, אך מצאתי לנכון לציינו מכיוון שהוא בא לידי ביטוי באופן שונה בחתכים דמוגרפיים וגילאים שונים, שכן ניתן לראות שבגילאים צעירים הרשתות החברתיות יותר פופולריות מאשר חתכים מבוגרים יותר.אתיקה של חברות הענק- בכל הקשור לאתיקה של מדיניות הפרטיות אצל חברות הענק, לא ניתן להגיע לתשובה ודאית שכן ראינו שגם מבחינה חוקית לא תמיד קיים העיגון בחוק לגבי כל מקרה של הפרה בפרטיות, וגם אין תמיד הגדרה מעשית למתי הפרטיות מופרית - דבר זה נותן פתח לחברות ענק להתגמש באתיקה שלהם, ולפעמים גם לעשות דברים שלכאורה נראים שמפרים את אתיקת הפרטיות. השאלה שנשאלת מכך היא שאלה מוסרית, האם זה מוסרי שחברות ענק ינקטו במדיניות כזו, שמפרה את הפרטיות שלנו, באופן עקיף וחלקלק לפעמים, בשביל הרווח הכלכלי? התשובה לכך אינה משמעית אם כי ניתן לשמוע מחאה ציבורית על כך לפעמים והימנעות משימוש במוצרים ושירותים של חברות כאלו.במחקר ראינו שהשאלה האתית הזאת נותרת עם מענה מעט בעייתי, שכן ניתן לכבות האלגוריתם ש"מאזין" בפייסבוק אך אפשרות זאת לא בולטת בעת הגלישה ולכן מעט מהגולשים בפייסבוק מודעים אליה.פרטיות- ההגדרה המילונית של המושג: המרחב הפיזי והוירטואלי שנתונים לשליטתו של הפרט, שאליהם אין הציבור מורשה לגשת ללא הסכמתו של האדם הפרטי.הפרטיות היא מושא העבודה והמחקר, השאלה שמנחה את עבודה היא האם וכיצד ניתן לשמור על הפרטיות שלנו בעידן האינטרנט, ולכן גם הפרטיות מהווה את הבסיס לכל שאר הקריטריונים שנמנו קודם.במחקר הפרטיות ובעיקר הפרתה מהווים את ההנחות, הממצאים והמסקנות שעולות מתוך המחקר, במחקרי נוכחתי לדעת כי אכן קיים אלגוריתם "מאזין" בפייסבוק אמנם שידעתי כי צבירת מידע והצלבת מידע הם אלגוריתמים אשר ממלאים מידע רגיש על משתמשים וכעת נוכחתי לדעת כי קיים גם אלגוריתם שהוא מעין אמצעי מעקב שכן שימוש של רשתות חברתיות בGPS ובמיקרופון שקיים בכל מכשיר פלאפון ללא ידיעת המשתמש הוא מהווה אמצעי מעקב אחר גולשים. למשל, בתחקיר של ה"מערכת" חוקרים של "המערכת" השתמשו בחשבונות פייסבוק, גוגל ואינסטגרם של כל אותם בני משפחות החוקרים הגיעו למידע רפואי ומשפטי על המשתתפים אך ורק דרך בחינה של חשבונות הפייסבוק והגוגל שלהם - ממצא שמעיד על היקף ואופי הפרטים האישיים שאנו מוסרים יום יום לרשתות החברתיות, כמו כן דבר זה חזר על עצמו בתחקירו של בורנשטיין ובמחקר שאני ערכתי.
בשני הטקסטים התקשורתיים מצאתי 4 קירטריונים שהיו נראים לי מהותיים למחקר:אחריות הצרכן- יש לדעת כי לנו כ"צרכנים" מוטלת אחריות על עצמנו בכל הקשור לכך, ולהיות מודעים לגבי כל עסקה ורישום שאנו מבצעים ברשת האינטרנט שכן כל אחת כזאת משאירה עקבות דיגיטליים שלנו. למשל, כדי להוציא זאת לפועל, כאשר אנו משתמשים בפלאפון אנו יכולים לשנות הגדרות ולצמצם את את השימוש של אפליקציות בגישה למיקום שלנו, אנו גם יכולים לא למסור את הפרטים של מספר הפלאפון שלנו לרשתות מסוימות ובכך נמנע פרסומים שלהם לנייד שלנו.אני חוזרת ומדגישה את אחריות ה"צרכן" ברשת על מנת לזכור שאנו יכולים לשמור לפחות על חלק רב מהפרטים האישיים שלנו ברשת (דבר זה נחשב קשה במיוחד בזמננו שכן רוב "חיינו" נמצאים במרחב זה, ובמיוחד בחתך גילאים צעיר שכן ידוע כי בציבור הנוער דפוסי שימוש נרחבים מאוד ביחס לדפוסי השימוש בציבור המבוגר יותר) ובכך לצמצם את הפגיעה בפרטיות שלנו.כאשר אנו מנסים להביט בקריטריון זה ובאופן בו הוא בא לידי ביטוי במחקרי, ניתן להגיע למסקנה שאנו בתור משתמשים בפייסבוק וברשתות חברתיות נוספות איננו מודעים לפעילותו של פיצ'ר האזנות זה באפליקציה של פייסבוק שניתן לכבותה, אחריותנו כאן כצרכנים נבונים נכשלת שכן יש בשליטתנו לא להיות חשופים לאלגוריתם זה של פייסבוק.אינטרסים כלכליים- כאשר אנו בוחנים את הסיבה בגללה קיים מלכתחילה שירות DATABASE ברשת האינטרנט אנו מוצאים כי קיים באותו שירות "מכרה זהב" דיגיטלי שכן בעזרת נתוני הDATABASE שנאספים ברשת, חברות יכולות להשתמש בו על מנת לייעד פרסומות שמותאמות באופן ישיר למשתמשים על מנת למכור יותר. יש לזכור שהשימוש ברשתות חברתיות הוא בחינם, ואת הונם הגדול הם עושים מפרסומות אלו - ז"א שרשתות חברתיות אלו נמצאות במרדף תמידי אחר דרכים שיגרמו להם לאסוף יותר פרטים על המשתמשים שלהם על מנת למקסם את מכירת הפרסומות שלהם.בשני הטקסטים התקשורתיים אותם ניתחתי, תחקיר הפרטיות של תכנית המערכת והמחקר של נדב בורנשטיין, מצאתי כי האינטרס הכלכלי הוא זה שמהווה את הסיבה להפעלת האלגוריתמים ה"מאזינים" ברשתות החברתיות, שכן פרסומות הן עסק כלכלי. בכתבה של בורנשטיין, העידו המשתתפים כי קיבלו פרסומות בנושאים המדויקים עליהם דיברו בימים הסמוכים. כמו כן אל אותן התוצאות שהתקבלו במחקר של בורנשטיין התקבלו גם במחקר שלי שעשיתי כי התקשיתי להאמין מלכתחילה שזה באמת אמיתי.מעמד חברתי- יש לראות את הפן הסוציולוגי בנושא זה ולהעמיק בו, אנו רואים שדפוסי השימוש וההתנהגות ברשתות מושפעים בהרבה מהחברה. למשל דבר זהו בא לידי ביטוי בהופעתן ועלייתן של רשתות חברתיות בקרב הציבור, ניתן לראות שעצם קיומו של חשבון "אינסטגרם" למשל הוא בעל חשיבות חברתית רבה, שכן אדם בעל חשבון זה יביע בכך את עצם היותו בתוך החברה, ועצם היותו חלק חשוב בחברה, אדם בעל חשבון כזה ידאג לעדכן את חשבונו לעתים תכופות על מנת שגם שאר האנשים יראו את פעילותו - דבר שמבסס את עצם היותו חלק מהחברה ומעצים את מעמדו החברתי.מסקנה חשובה נוספת היא המסקנה שאנו כיום מוכנים לוותר על הפרטיות שלנו, וזאת על מנת לקבל כרטיס כניסה לחברה כיום שברובה מושפעת מהלך הרוח הטכנולוגי.במחקר הקריטריון שעוסק במעמד החברתי בא לידי ביטוי בכך שהפופולריות של הרשתות החברתיות ושימושן לא יורד בגלל הידיעה של המשתמשים בה שהגלישה בהן עלולה להביא להפרה בפרטיות. לדעתי קריטריון זה כקריטריון קיים בתחקירים אך הוא לא מהווה את עיקר התכלית של התחקירים, אך מצאתי לנכון לציינו מכיוון שהוא בא לידי ביטוי באופן שונה בחתכים דמוגרפיים וגילאים שונים, שכן ניתן לראות שבגילאים צעירים הרשתות החברתיות יותר פופולריות מאשר חתכים מבוגרים יותר.אתיקה של חברות הענק- בכל הקשור לאתיקה של מדיניות הפרטיות אצל חברות הענק, לא ניתן להגיע לתשובה ודאית שכן ראינו שגם מבחינה חוקית לא תמיד קיים העיגון בחוק לגבי כל מקרה של הפרה בפרטיות, וגם אין תמיד הגדרה מעשית למתי הפרטיות מופרית - דבר זה נותן פתח לחברות ענק להתגמש באתיקה שלהם, ולפעמים גם לעשות דברים שלכאורה נראים שמפרים את אתיקת הפרטיות. השאלה שנשאלת מכך היא שאלה מוסרית, האם זה מוסרי שחברות ענק ינקטו במדיניות כזו, שמפרה את הפרטיות שלנו, באופן עקיף וחלקלק לפעמים, בשביל הרווח הכלכלי? התשובה לכך אינה משמעית אם כי ניתן לשמוע מחאה ציבורית על כך לפעמים והימנעות משימוש במוצרים ושירותים של חברות כאלו.במחקר ראינו שהשאלה האתית הזאת נותרת עם מענה מעט בעייתי, שכן ניתן לכבות האלגוריתם ש"מאזין" בפייסבוק אך אפשרות זאת לא בולטת בעת הגלישה ולכן מעט מהגולשים בפייסבוק מודעים אליה.פרטיות- ההגדרה המילונית של המושג: המרחב הפיזי והוירטואלי שנתונים לשליטתו של הפרט, שאליהם אין הציבור מורשה לגשת ללא הסכמתו של האדם הפרטי.הפרטיות היא מושא העבודה והמחקר, השאלה שמנחה את עבודה היא האם וכיצד ניתן לשמור על הפרטיות שלנו בעידן האינטרנט, ולכן גם הפרטיות מהווה את הבסיס לכל שאר הקריטריונים שנמנו קודם.במחקר הפרטיות ובעיקר הפרתה מהווים את ההנחות, הממצאים והמסקנות שעולות מתוך המחקר, במחקרי נוכחתי לדעת כי אכן קיים אלגוריתם "מאזין" בפייסבוק אמנם שידעתי כי צבירת מידע והצלבת מידע הם אלגוריתמים אשר ממלאים מידע רגיש על משתמשים וכעת נוכחתי לדעת כי קיים גם אלגוריתם שהוא מעין אמצעי מעקב שכן שימוש של רשתות חברתיות בGPS ובמיקרופון שקיים בכל מכשיר פלאפון ללא ידיעת המשתמש הוא מהווה אמצעי מעקב אחר גולשים. למשל, בתחקיר של ה"מערכת" חוקרים של "המערכת" השתמשו בחשבונות פייסבוק, גוגל ואינסטגרם של כל אותם בני משפחות החוקרים הגיעו למידע רפואי ומשפטי על המשתתפים אך ורק דרך בחינה של חשבונות הפייסבוק והגוגל שלהם - ממצא שמעיד על היקף ואופי הפרטים האישיים שאנו מוסרים יום יום לרשתות החברתיות, כמו כן דבר זה חזר על עצמו בתחקירו של בורנשטיין ובמחקר שאני ערכתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה